מנהיגות היא אחת מהפנים של הניהול. זוהי רק אחת מתכונותיו הרבות של המנהל המצליח חייב להתברך בהם. יחד עם זאת, צריך להבחין בזהירות בין שניהם. המטרה העיקרית של המנהל היא להשיג את מטרות הארגון ולמקסם את תוצאותיו בדרך של הטמעת נוהלים מינהליים. ישנן ארבע פונקציות שבהן המנהל חייב לנקוט כדי להשיג זאת: (א) התארגנות (ב) תכנון (ג) בניית צוות (4) מתן כיוון (5) בקרה ושליטה.

מבין אלה המנהיגות היא אחד המרכיב החשוב של מתן הכיוון. מנהל לא יכול להיות רק מנהיג מבלי לטפל גם בפונקציות אחרות. כך למשל המושג "מתן כיוון" יהיה חסר משמעות ללא פונקצית התכנון אשר ייקבע מהו אותו כיוון. אך גם אם נתייחס לתחום זה בלבד הרי שהמנהל לא יכול להיות רק מנהיג. הוא זקוק גם לסמכות רשמית על מנת להיות יעיל. על מנת שכל יוזמה איכותית תוכל להתרחש, המנהל הבכיר חייב להיות מעורב ולשמש כדוגמא. לא ניתן להאציל לאחרים את הזכות למעורבות כזאת. בנסיבות מסוימות לא נדרשת מנהיגות. כך לדוגמא צוותים בעלי הנעה גבוהה אינם זקוקים למנהיג אחד ועשויים למצוא מנהיגים שונים לפנים השונות של עבודתם. העובדה שהמנהיג אינו תמיד דרוש מעידה שהמנהיגות היא בעיקר יתרון ואינו הכרחי.

מנהלים חושבים בצורה המאופיינת בהתפתחות כלומר בשורה של צעדים הצומחים זה מזה, בעוד מנהגים חושבים בצורה קיצונית או בהשוואה למנהלים בצורה הרואה רק את סוף התהליך. גישה זאת הוליכה לאמרה: Managers do things right, while leaders do the right things" (מנהלים עושים דברים בצורה נכונה בעוד מנהיגים עושים את הדברים הנכונים). ההשלכה הראשונה של היגד זה היא שמנהלים עושים את הדברים "על פי הספר" ומתקדמים על פי מדיניות ונהלי החברה בעוד המנהיגים פועלים בצורה אינטואיטיבית במידה רבה אשר ,לעתים, יכולים לתרום לארגון אף יותר. מנהיג יפעל תמיד ביותר רגש מאשר המנהל. ההיגד: "אנשים נשלטים יותר בידי רגשותיהם מאשר ע"י שכלם" יכול להסביר מדוע צוותים מעדיפים מנהיגים. המנהיגים בולטים בהיותם שונים. הם תוהים לגבי הנחות וחשדנים לגבי מסורות. הם נמצאים בחיפוש מתמיד אחר האמת ומקבלים החלטות המבוססות על עובדות ולא על דעות קדומות ותמיד, תמיד יעדיפו חדשנות.

לעתים קרובות ובעיקר בקבוצות קטנות המנהל לא יהיה דווקא המנהיג. במקרים רבים יהיה זה דווקא אחד העובדים בעל כישרונות מיוחדים אשר יוביל את הצוות לקראת מטרות ייחודיות. על המנהיגים לאפשר לחזון, אסטרטגיות, מטרות וערכים לשמש כגורמים מנחים לפעולה ולהתנהגות מאשר לנסות ולשלוט באחרים. כאשר מנהיג טבעי צומח בתוך קבוצה הכוללת מנהל , עלול ליווצר קונפליקט בייחוד עם הם בעלי שדעות שונות. המנהל יחוש שסמכותו עומדת בסימן שאלה אם יבחין כי הקבוצה פונה למישהו אחר שינהיג אותם.

לעתים קרובות הקבוצות נאמנות יותר למנהיג מאשר למנהל. הדסבר נגרם בגלל נכונותו של המנהיג ליטול אחריות בתחומים כגון:
• נטילת האשמה כאשר הדברים אינם מתנהלים כראוי.
• לחגוג את הישגי הקבוצה גם כאשר מדובר בהישגים זעירים.
• מתן אשראי למי שראוי לכך.
המנהיג יעשה זאת ע"י שימוש באמצעים כגון הארת ההצלחות של הקבוצה באמצעות גראפים ושלטים עם מסרים משעשעים. אך התכונה החשובה ביותר היא אולי העובדה שמנהיגים הם עירנים ורגישים. הם מכירים את קבוצתם ומפתחים אמון הדדי איתו.

המנהל שולט – המנהיג מוביל. מנהיג הוא אדם אשר אנשים הולכים אחריו באופן טבעי וזאת מתוך בחירה חופשית בעוד שלמנהל חייבים לציית. הוא יוכל להשיג את מעמדם רק לאחר זמן ובדרך של נאמנות לארגון ולאו דווקא ע"י תכונות המנהיגות שלו. המנהיג חסר אולי מיומנויות ארגוניות אך החזון שלו יאחד את האנשים אחריו.

הניהול בנוי על פי רוב מאנשים אשר רכשו ניסיון בתחום פעילותם ושטיפסו בשלבים השונים של הארגון תוך למידת דרכי פעולתו, על יתרונותיהם ומגרעותיהם ורכשו את הניסיון הנדרש לשדרג יתרונות אלה ולתקן את המגרעות. פעולותיו של מנהל מאופיינות בידע טכני טוב. לעומתו יכול המנהיג להיות חדש בארגון אך יש לו רעיונות חדשים ואמיצים גם אם לא תמיד מאופיינים בניסיון או בחוכמה.

מסקנה
ניהול ומנהיגות הן שתי דרכים של ארגון אנשים. המנהל ישתמש בגישה רשמית והגיונית בעוד המנהיג משתמש בתשוקה ומעורר רגשות.